Informo en Esperanto estas malsupre ↓
הורדה
אוֹקַלִינָה הוא ספר למתחילים, ובו מנגינות לנגינה בכלי־נשיפה קטנטן שנקרא „אוֹקָרִינָה” (השם הזה, ocarina, מגיע מצורת ההקטנה של oca „אווז” בדיאלקט של בולוניה, מילה שמגיעה בעצמה מצורת ההקטנה של avis „עוף” בלטינית). המגנינות כתובות בטבלטורה, שהיא שיטה קלה במיוחד ללימוד (בספר הסבר על אופן הנגינה), ומיועדות לנגינה באוקרינה בת שישה או ארבעה חורים. הספר מתאים הן לילדים והן למבוגרים והרפרטואר בו מגוון (מ„יונתן הקטן”, דרך מנגינת הנושא של „טוטורו”, וכלה בקנטיגות ימי־ביניימיות…).
תוכלו להדפיס בעצמכם את הספר, או לקרוא אותו מהמסך. קובץ PDF זמין כאן. אשמח לשלוח אליכם עותק מודפס (מידע נוסף) ☺
החלק הטקסטואלי כתוב בשתי שפות: עברית ואספרנטו.
אוקרינה אפשר להשיג בחלק מהחנויות לכלי־נגינה. זה כלי נהדר למי שרק מתחילים ללמוד לנגן בכלל, אבל הוא לא צעצוע. המחיר עבור אוקרינה טובה הוא בהחלט סביר, ולא בשמיים. לי יש נסיון טוב עם האוקרינות האלה של חברת STL, בצורת טיפה או משולש: לא רק שהן יפיפיות, אלא שגם יש להן אחלה צליל, הן מדוייקות ומספיק קטנות כדי להתאים גם עבור ילדים. חשוב להשתמש באוקרינה מכוונת ולא באוקרינת „צעצוע” באיכות נמוכה, שמפיקה צלילים צורמים, מנושפים, לא אחידים או פשוט לא מכוונים: לא רק שזה מרחיק מהנגינה אלא גם פוגע בפיתוח השמיעה ובתחושה הפנימית למוזיקה, ומקנה הרגלים שאחר־כך יהיה צריך לשרש. בטח יש בדרום אמריקה גם בונים ומפעלים שיוצרים אוקרינות טובות, אבל רבות מהאוקרינות המעוטרות שמיוצרות בדרום אמריקה ונמכרות בזול בכל העולם, בדרך־כלל בירידים, הן קישוט יפה לעין אבל לא כלי נגינה לאוזן (חפשו „Peruvian / Chilean / Bolivian ocarina” במנוע חיפוש של תמונות כדי לראות איך הן נראות).
בהקשר של אוקרינות וילדים, חשוב לשים לב: לילדים קטנים מאוד יכול להיות שיהיה קשה לסתום את החורים עד הסוף עם האצבעות הקטנות שלהם, מה שיניב צליל צורמני במיוחד. אם זה המצב, אפשר לקנות אוקרינה קטנה יותר, שיש לה חורים קטנים יותר (והיא מכוונת גבוה יותר), או פשוט לקחת את הזמן ולחכות שהאצבעות יגדלו…
הספר שימח אותך? יש משהו שהיית רוצה שישתנה בו? בא לך לשלוח אלי הקלטה שלך מנגןת מנגינה מהספר? רוצה לעשות שיתוף פעולה בהקשר מוסיקלי או אחר? אל היסוס! פרטי הקשר שלי נמצאים כאן.
אם מעניין אתכם לקרוא מה שיש לי לכתוב על לימוד מוזיקה, ולהכיר את הספרים האחרים שהוצאתי, אתם מוזמנים לקרוא את הדף הזה.
(מידע טכני לגיקים:) קבצי המקור מאוחסנים כולם ב־GitLab, כאן (מנגינות, טקסט וסקריפטים) וכאן (מסד־הנתונים). כל הכלים שבהם נעשה שימוש ליצירת הספר הם כלים חופשיים, בקוד פתוח: הן המוזיקה והן הטקסט מסודרים בעזרת XeLaTeX, הטבלטורה מצויירת בעזרת PGF/TikZ, מסד־הנתונים הכולל את פרטי המנגינות והרקע שמור בעזרת SQLite וחילוץ הנתונים נעשה באמצעות סקריפטים שכתבתי ב־Python; עיצוב הכריכה נעשה בעזרת Inkscape ו־GIMP. המנגינות שבאוקלינה הן אלו מתוך אוּקַלֵּיקַלּוּת (ספר דומה באופיו ובמטרתו) שניתן לנגן אותן באוקרינה בן שישה חורים; את ההמרה, שכרוכה גם בבחירות שלא יכולות להעשות באופן אוטומטי פשוט, עשיתי באופן חצי אוטומי בשני שלבים: בשלב הראשון לקחתי את קבצי ה־LilyPond, עשיתי להם טרנספוזיציה במידת הצורך ועיבדתי אותם באמצעות Frescobaldi כך שכל אורכי התווים יהיו כתובים מפורשות (Tools → Rhythm → Make explicit); בשלב השני ביצעתי את ההמרות דרושות בסיוע פונקציות פשוטות של Vim שכתבתי (אוסף של החלפות ביטויים רגולריים שמתבצעות אחת אחרי השניה). מאותם הקבצים ממש, שהתקבלו בתהליך ההמרה, מופק ספר נוסף, בשם „מֶלוֹדִיקַל”. קבצי ה־MIDI המסונתזים הופקו על־ידי LilyPond, אותם המרתי לפורמט WAV בעזרת TiMidity, שהמרתי ל־MP3 באמצעות LAME (באופן אוטומטי, עם סקריפט Bash).
בסעיף זה מופיע מידע על המנגינות שבספר ואפשרות להורדה של כל מנגינה בנפרד. כדי להקל על ההיכרות עם המנגינות, עבור כל אחת מהן מופיע גם קובץ קול מסונתז. את הקבצים הפקתי מקבצי המקור של אוקליקלות, כך שיכול להיות שבחלק מהמנגינות יש הבדלים קלים בין מה שמופיע בספר ובין קובץ הקול.
תווים: תווים ומילים מהקובץ „זמירות י״ד: שירי תנועה ומשחק”.
ביצוע מוקלט: ביצוע בחליל צד, גיטרה ושירה עבור הספר עודני ילד של בית־ההבראה לצעצועים.
דף השיר באתר „זמרשת”.
מקורותיהם הן של המילים והן של הלחן לא ברורים, וישנן כמה גרסאות להתגלגלותם.
ביצוע מוקלט: הילדים מגן זמרשת רוקדים.
דף השיר באתר „זמרשת”.
ביצוע מוקלט: נולי, שבי, אפי ועוזי.
דף השיר באתר „זמרשת”.
המנגינה הכי פשוטה בספר, ללא ספק…
ביצוע מוקלט: ביצוע רוק.
דף השיר באתר „זמרשת”.
ביצוע מוקלט: להיט לפעוטות.
דף השיר באתר „זמרשת” (כולל תווים).
את המילים בנוסח העברי כתב נתן יונתן, והקדיש אותן בשנת 1944 (ככל הנראה זמן לא רב לאחר חיבור השיר) לילדי קיבוץ שפיים (במילותיו: „שיר קטן — לכל הילדים החביבים”). את המנגינה כתב לב שוורץ עבור הסרט „ילדותו של גּוֹרְקִי” (Детство Горького, 1938), אולי בהתבסס על ניגון יהודי.
תווים ב„ספר השירים לתלמיד”: חלק ב׳, עמ׳ 148.
ביצוע מוקלט: אריק איינשטיין.
דף השיר באתר „זמרשת”.
ביצוע מוקלט: עפרה, דודו, בץ ונולי; מיכל ברנד וגיא פרידמן בערוץ היוטיוב של דתיה בן־דור.
לא ידוע מאת מי המילים או הלחן. למעשה, לא הצלחתי למצוא קמצוץ מידע על ההיסטוריה של השיר…
ביצוע מוקלט: הידעת? יש לפחות 43 שירי יומולדת בעברית.
הידעת? השורה „אֶלֶף רַקָּפוֹת כָּל אֶחָד אָסַף” הוחלפה (עם שיכול מילים בשורה השניה בבית, כדי להתאים את החריזה) ב„אֶלֶף רַקָּפוֹת כָּל אֶחָד סָפַר” בעקבות ההגנה על הרקפות כצמח מוגן, שנים אחרי שהשיר נכתב.
תווים ב„ספר השירים לתלמיד”: חלק א׳, עמ׳ 174.
מילות השיר, שנכתבו על־ידי ב. רסקין, והתווים, שנכתבו על־ידי ורדה גלבוע, חרותים על המצבה של המלחינה. השיר התפרסם לראשונה בספרון שיצא בשנת 1950.
תווים ב„ספר השירים לתלמיד”: חלק א׳, עמ׳ 18.
דף השיר באתר „זמרשת”.
תווים: מתוך החוברת „חוויה בצלילים”.
ביצוע מוקלט: הביצוע האגדי של המכשפות; הביצוע של נורית גלרון מתוך פסטיבל שירי הילדים 1977 (ברקע, מכשייפע של הגויים).
ביצוע מוקלט: ביצוע עבור הספר עודני ילד של בית־ההבראה לצעצועים.
דף השיר באתר „זמרשת”.
שני שירים של ביאליק: הפרח לפרפר ותשובתו של הפרפר לפרח, שהיא מפורסמת אולי פחות, אבל יפה לא פחות.
שיר ילדים שכתב המשורר והסופר לוין קיפניס למנגינה, עממית, של שיר שחיבר זלמן שניאור ביידיש ובעברית, „מאַרגאַריטקעלעך” / „מרגניות”. הרקע לכתיבת השיר הוא ביקורו של קיפניס במטולה בחורף 1921. בערב אחד ראה חבורת נערים ונערות שרים יחד, וכאשר ביקש לבקר במפל התנור פנתה אליו בת־שבע, המוזכרת בשיר, והציעה ללוות אותו. קיפניס התרגש מהמקום, מהאווירה ומהרקפות והחליט לכתוב את השיר. על הרקפת, הפרח והשיר.
קישורים: ערך בוויקיפדיה.
תווים ב„ספר השירים לתלמיד”: חלק א׳, עמ׳ 104.
דף השיר באתר „זמרשת”.
השם „שְׁקֵדִיָּה” לעץ השקד מקורו בשירי הילדים העבריים של תחילת המאה העשרים. המילה הופיעה בשני שירי ילדים מוקדמים: האחד הוא „לשנה טובה, שקדיה” מאת לוין קיפניס משנת 1920; השני, והמוכר יותר, הוא „השקדיה פורחת” מאת ישראל דושמן. ככל הנראה הראשון הוא שחידש את המילה, אבל השני, שנהיה מוכר ואהוב יותר, הוא כנראה האחראי להפצת המילה. מקור.
דף השיר באתר „זמרשת” (כולל תווים).
הגרסה שבמחברת של מאיר נוי מעט שונה מזו המוכרת במקצב ובתווים בכמה מקומות. למרות זאת, השארתי אותה כך, מלבד הורדה של כל המנגינה בחצי טון, בשביל להתאימה לאוקוללה.
תווים: פקסימיליה מתוך מחברת של המוזיקאי מאיר נוי.
ביצוע מוקלט: שלמה יידוב ויוני רכטר.
ביצוע מוקלט: בשירת גאיה ממן ובנגינת נורית הירש; בשירת אילנית.
תווים: צילום כתב־יד.
תווים ב„ספר השירים לתלמיד”: חלק ב׳, עמ׳ 156.
תווים ב„ספר השירים לתלמיד”: חלק ב׳, עמ׳ 144.
ביצוע מוקלט: רבעיית תום כהן; ביצוע ממש מוזר.
דף השיר באתר „זמרשת” (כולל תווים).
קישורים: ערך בוויקיפדיה.
ביצוע מוקלט: אות אות אות; משינה.
מקור הלחן לא ידוע, כמו גם מקור המילים העבריות. לאותו הלחן קיים גם שיר יידי, באַריקאַדן „בריקדות”, פרי עטו של שמערקע קאַטשערגינסקי (1908–1954), המתאר התקוממות של פועלים בלודז׳.
ביצוע מוקלט: ביצוע של השיר מ־1948 בידי קאַטשערגינסקי ורות רובין; ביצוע מודרני בידי הלהקה The Klezmatics.
דף השיר באתר „זמרשת”.
הפסוק הראשון (ארבע התיבות הראשונות) מנוגן במיתרים פתוחים בלבד. לכן, אפשר בקלות לבדוק בעזרתו אם האוקוללה מכוון: מנגנים ושומעים אם זה נשמע טוב.
תווים ב„ספר השירים לתלמיד”: חלק א׳, עמ׳ 264.
ביצוע מוקלט: ביצוע של חוה אלברשטיין; ביצוע של חיים טופו בתרגום לאנגלית.
זה אחד משירי הערש שאמא שלי שרה לי בילדותי. הופתעתי לגלות שהגרסה שאני מכיר שונה מזו המקובלת. שתי הגרסאות מופיעות בספר: הראשונה היא גרסא דינקותא שלי והשניה הנפוצה.
תווים ב„ספר השירים לתלמיד”: חלק א׳, עמ׳ 96.
ביצוע מוקלט: ביצוע בכלים עתיקים; ביצוע דו־לשוני ודו־נעימתי (מרסל ח׳ליפה + יואל אנגל) של מקהלת ראנה/رانة.
דף השיר באתר „זמרשת” (כולל תווים).
תווים: ABC.
תווים ב„ספר השירים לתלמיד”: חלק א׳, עמ׳ 49.
ביצוע מוקלט: הדודאים; אריק איינשטיין משנה כמה צלילים; יפה ירקוני בספרדית.
קישורים: ערך בוויקיפדיה.
דף השיר באתר „זמרשת” (כולל תווים).
ידעתם שיש לשיר הזה כמה בתים, עם מנגינה שונה מזו של הבית (שחוזר בשינוי כפזמון)? אותי זה הפתיע, ובאמת ברוב ההקלטות שמצאתי ברשת מופיע רק הבית הראשון.
דף השיר באתר „זמרשת” (כולל תווים).
תווים: שני קולות ואקורדים, עם ביצוע ממוחשב.
ביצוע מוקלט: מירי אלוני.
נכתב למחזה „אסתר המלכה” שהועלה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1966. זהו שיר ערש שהליצן מונדריש שר למלך אחשוורוש, ששנתו, ככתוב, נדדה.
קישורים: ערך בוויקיפדיה.
תווים: מתוך הספר ככה סתם: משירי סשה ארגוב.
תווים ב„ספר השירים לתלמיד”: חלק ב׳, עמ׳ 142.
ביצוע מוקלט: מתי כספי וסשה ארגוב; איילת הרשטיק־דקל וצבי זמל.
תווים ב„ספר השירים לתלמיד”: חלק א׳, עמ׳ 10.
ביצוע מוקלט: נעמי שמר וילדי קיבוץ נען.
כצפוי משיר תנועה כזה, יש לו אלף שמות ואלף וריאציות. בחרתי לכאן את מה שאני מכיר.
המנגינה בנויה בעיקרה על עליות וירידות במקאם (סולם) חִג׳אז קאר (حجاز كار). אפשר לראות את זה באופן גרפי בתווים.
ביצוע מוקלט: צמד האוקוללאיסטיות הונוקה ואזיטה.
השלד של יצירה בפלוג לגמלן מהאי ג׳ווה. יש כאן שתי התפשרויות משמעותיות: היא לא אמורה להיות מנוגנת בכלי אחד אלא בכלים הרבים של הגמלן, והנגינה לפי כיוון מערבי היא קירוב בלבד.
ביצוע מוקלט: ביצוע מקוצץ ראש וזנב. אם אתם מוצאים הקלטה מלאה, אשמח לדעת.
השלד של יצירה בסלנדרו לגמלן מהאי ג׳ווה. יש כאן שתי התפשרויות משמעותיות: היא לא אמורה להיות מנוגנת בכלי אחד אלא בכלים הרבים של הגמלן, והנגינה לפי כיוון מערבי היא קירוב בלבד.
ביצוע מוקלט: שלושה ביצועים: עם זום על הכלים השונים, מזווית קבועה, מהצד.
תווים: באתר The Session.
ביצוע מוקלט: אליס ברן ואנתוני רוב.
שני שירים. האחד בלדה עממית באנגלית בשם „שלושה עורבים” מהאי בריטניה (מס׳ צ׳יילד 26, מס׳ ראוד 5); הודפסה לראשונה בשנת 1611 בקובץ Melismata שליקט המלחין תומס רייבנזקרופט. מילות השיר תורגמו פעמיים לעברית: על־ידי נתן אלתרמן ועל־ידי יעקב שבתאי (תרגום שזכה לביצוע על־ידי הדודאים ושות׳). השני, שיר בשם „הברבור” )An Alarc’h בברטונית(, או „שני עורבים”.
קישורים: ערך בוויקיפדיה.
תווים: ABC; the Session.
ביצוע מוקלט: הדודאים ושות׳.
תווים: ABC.
ביצוע מוקלט: אנסמבל פונטגרה; נני; ג׳ו עמאר.
חד גדיא, א־לה אנג׳לו ברנדוארדי, שהתגלגל חזרה ל„חד גדיא” בפי חוה אלברשטיין.
ביצוע מוקלט: עם ציורים של עמנואל לוצטי; חוה אלברשטיין (רקע); ביצוע דו־לשוני של מקהלת ראנה/رانة.
לפי ספר השיאים של גינס, השיר הזה הוא השיר הידוע ביותר בשפה האנגלית. הזהות של מי שהלחינו את המנגינה, או חיברו את המילים (הטריוויאליות), לא ברורה באופן מוחלט, וכנראה תשאר בערפילי ההיסטוריה.
קישורים: ערך בוויקיפדיה.
ביצוע מוקלט: ילד שר את השיר בשש שפות, בליווי אוקוללה.
מילות השיר העבריות נכתבו על־ידי ישראל דושמן. השיר המקורי, Hänschen klein „הַנְס הקטן”, נכתב בגרמנית על־ידי פרנץ וידמן (1821–1882); מקור המנגינה, שמתועדת לפני כן למילים אחרות, אינו ידוע. לשיר גם גרסה ביידיש (הערשל קליין „הרשל הקטן”; ר׳ בזמרשת) ובקוריאנית (나비야 „הו, פרפר”).
קישורים: ערך בוויקיפדיה.
דף השיר באתר „זמרשת”.
אוקליקלות: האצבוע קצת אקספרימנטלי. ניסיתי לתת לצלילים הכפולים להשמע ולהדהד בלי קיטוע, באופן שמנסה אולי קצת לחכות את המיתרים הכפולים בעוד.
שיר עם באנגלית מהאי בריטניה (מס׳ ראוד 12682).
ביצוע מוקלט: קריסטי-לין בשירה ובאוקוללה.
שיר עם ביפנית, המתאר את פריחת עץ הדובדבן.
תווים: תווים ומילים ביפנית.
ביצוע מוקלט: ביצוע בקוטו.
לואר נה לוברה היא הרכב נהדר שמנגן מוזיקה קלטית בשפה הגליסית. המנגינה הזאת, O son do ar „צליל האוויר”, היא אחד מהגורמים שפרסמו את הלהקה בעולם: מייק אולדפילד הקליט קאבר שלה באלבום Voyage, ושיתף פעולה עם להקה בסבב הופעות עולמי ב־1992. למרות שהמנגינה מודרנית, והולחנה על־ידי חבר בלהקה, כללתי אותה בקטגוריה הזאת של מוזיקה עממית.
תווים: ההרכב מפרסם באתר שלו את התווים של השירים. איזה יופי!
ביצוע מוקלט: וידאו של השיר בביצוע של לואר נה לוברה.
שיר ילדים עממי בצרפתית. לנעימה חוברו מילים שונות במגוון שפות (ביניהם ידועים The A.B.C ו־Twinkle, Twinkle, Little Star באנגלית), והיא הוותה השראה לווריאציות ולשיבוץ על־ידי מספר מלחינים, ביניהם מוצרט, יוהן כריסטוף פרדריך באך, סן־סנס וליסט.
קישורים: ערך בוויקיפדיה.
תווים: archive.folx.org.
ביצוע מוקלט: סירוקו; עפרה חזה; נני.
שיר עם ברוסית, שתועד על־ידי מילי בלקירב (1837–1910) בקובץ שירי העם שפרסם ב־1866. המקצוע שמתורגם כאן כ„סבל” הוא בורלק (бурла́к); עבודה קשה מאוד של גרירת כלי־שיט במעלה נהר או תעלה. עם המהפכה התעשייתית, הוחלף הכח האנושי במנועי־קיטור.
תווים: IMSLP.
ביצוע מוקלט: אליזבת בראון בלאוטה, לפי עיבוד שלה; ג׳ורדן ביבר שרה בליווי פסנתר.
מתוך אוסף מנגינות לריקוד שקיבץ צ׳זרה נגרי.
תווים: טבלטורה ללאוטה.
ביצוע מוקלט: בלאוטה.
הקול הראשון של הנעימה, מתקופת הרנסנס, מתוך הטבלטורה שבספר הלאוטה של סמפסון.
תווים: טבלטורה ללאוטה.
ביצוע מוקלט: בלאוטה.
תווים: הגרסה הראשונה, השיר „זרמו דמעותי” מאת דוולנד; השניה, מתוך האוסף „גן־התענוגות של החליל(ית)” מאת יעקב ון אייק, 1644.
ביצוע מוקלט: כריס גייל באוקרינה („זִלגו דמעותי”); פרנס בריגן בחלילית (גרסת ון אייק); ביצוע ממוחשב באנימציה וסינתוז צליל (גרסת ון אייק).
ג׳ון דוולנד (1563–1626) היה מלחין ונגן לאוטה מתקופת הרנסנס. את מרבית המוסיקה שכתב הוא כתב ללאוטה, סולו או בליווי קולי או כלי; ככלל גם המוסיקה וגם המילים מלנכוליות (אחת היצירות המפורסמות שלו נקראת Semper Dowland, semper dolens „תמיד דוולנד, תמיד דואב”…). כאן עיבדתי את הקול הראשון של „חצות־הלילה של מר דוולנד”, מתוך הטבלטורה שבספר הלאוטה של מרגרט בורד.
תווים: טבלטורה ללאוטה.
ביצוע מוקלט: לאוטה והרפסיקורד; לאוטה.
טורדיון (מ־tordre בצרפתית, „לפתל”) הוא ריקוד, במקצב משולש, שהיה נפוץ בחלקים של אירופה בתקופת הרנסנס; דומה לריקוד גליארד אבל מהיר וחלק ממנו. הטורדיון המפורסם ביותר כיום הוא זה שעובד כאן; המלחין לא ידוע, והתווים הודפסו בשנת 1530 על־ידי המדפיס פייר אטניין כחלק מ„לה מגדלנה”.
תווים: IMSLP.
ביצוע מוקלט: ולרי סובז׳ בלאוטה; וקליקה בשירה; PerKelt.
„לה פוליה” היא נושא מוזיקלי שזכה להיות משובץ ביצירותיהם של מלחינים רבים; חלקם כתבו לו וריאציות (כלומר, חזרות על אותו נושא בסיסי, כל פעם בלבוש שונה) וחלקם שלבו אותו ביצירות אחרות. הגרסה כאן מבוססת על הנושא הבסיסי שמוצג לפני 23 הווריאציות מאת קורלי.
ביצוע מוקלט: ג׳ורדי סבל והספריון 21; הווריאציות של קורלי, בהקלטה יפה גם מבחינת הביצוע וגם מבחינת העריכה של הוידאו; וריאציות באוקוללה; הווריאציות של קורלי בביצוע אנדרס מוסטונן ומרינה מינקין.
הגרסה כאן מבוססת על אוסף המנגינות לריקודים שקיבץ צ׳זרה נגרי (1535 לערך – 1605 לערך), כטבלטורה ללאוטה.
תווים: טלבטורה ללאוטה.
ביצוע מוקלט: ריקוד: א׳, ב׳; בלאוטה.
מנגינה עממית שנאספה על־ידי המוסיקאי והמיסטיקן ג׳ורג׳ו מאינריו בספרו מ־1578, ונקשרה בטקסי גירוש שדים.
קישורים: ערך בוויקיפדיה (באיטלקית).
תווים: תווים לארבעה קולות.
ביצוע מוקלט: ביצוע עם שירה של אנג׳לו ברנדוארדי, למילים של דומניקו דזנייר.
Cantigas de Santa Maria „הקנטיגות של מרים הקדושה” הוא אוסף של 420 שירים בקול יחיד בגליסיאנית ימיביניימית: תווים ומילים. זהו האוסף הגדול ביותר מסוגו. כל השירים מאזכרים את מרים, וכל שיר עשירי הוא מסוג „המנון”.
תווים: מילים ותווים, עתיקים וחדשים.
ביצוע מוקלט: ביצוע הומוריסטי־תיאטרלי.
תווים: מילים ותווים, עתיקים וחדשים.
ביצוע מוקלט: אחבבה; PerKelt.
תווים: מילים ותווים, עתיקים וחדשים.
ביצוע מוקלט: ביצוע הומוריסטי־תיאטרלי.
תווים: מילים ותווים, עתיקים וחדשים.
ביצוע מוקלט: ביצוע בכלים קרובי־משפחה, עוד ולאוטה; ביצוע קולי וכלי.
שיר בצורה הקרויה villancico. נשמר בכתב־היד Cancionero de Palacio, שנכתב על־ידי מספר אנשים מסוף המאה ה־15 ועד תחילת ה־16 ובו 458 יצירות. במאה ה־19 התגלה כתב־היד בספריה המלכותית של הארמון המלכותי במדריד על־ידי המלחין והמוזיקולוג Barbieri, שהוציא מהדורה שלו ב־1890. „רודריגו מרטינז”, שיר שמספר על שוטה שחשב שאווזים הם פרות, הוא היצירה ה־400 לפי האינדקס של ברביירי, והוא מופיע בצורה חסרה בכתב־היד: חסר עמוד אחד, ורק שניים מהקולות מופיעים.
תווים: עיבוד לטנור, בריטון ובס בליווי כלי.
ביצוע מוקלט: ביצוע אינסטרומנטלי על כלים היסטוריים; ביצוע בשירה ובנגינה.
שיר עם באנגלית מהאי בריטניה המתבסס על הצורה המוסיקלית „רומנסקה”. הנעימה של השיר היא אחת המוכרות ביותר מתקופת הרנסנס.
קישורים: ערך בוויקיפדיה.
בלדה שנכתבה עבור הסרט „הקוסם מארץ עוץ” (1939).
קישורים: ערך בוויקיפדיה.
ביצוע מוקלט: ג׳ודי; איז.
שיר מתוך המחזמר והסרט „צלילי המוסיקה” שיצא בשנת 1959. במסגרת הסיפור, האומנת מריה משתמשת בשיר כדי ללמד את הילדים התווים. השיר כתוב בסולם דו מזו׳ר, והוא מתאר סולפז׳ בסיסי בעל-פה.
קישורים: * ערך בוויקיפדיה
* תרגומו של אבי קורן לשיר
ביצוע מוקלט: קטע מהסרט.
פרקים בערוץ של החינוכית ביוטיוב.
קישורים: ערך בוויקיפדיה.
תווים: בספר „מקהלה עליזה”.
ביצוע מוקלט: שיר הפתיחה מהתוכנית, בביצוע אילנית; גרסה קצת רוקית.
ביצוע מוקלט: הגרסה העברית; המקור בצרפתית.
נעימת הנושא של סרט האנימה „השכן שלי טוטורו” (1988), שנכתב ובוים על־ידי הייאו מיאזקי.
תווים: טבלטורה לאוקרינה.
ביצוע מוקלט: אוקרינה ורביעיית כלי קשת.
תווים: לחליל ולפסנתר.
ביצוע מוקלט: קאבר חמוד, אנה בעולם האמיתי; קטע מהסרט; בעברית; באספרנטו.
כל הנעימות מלבד האחרונה הן נעימות שסנופקין מנגן במפוחית; כתבתי את התווים לפי הביצוע היפה של בת־חן צרפתי. אני מודה שאני לא זוכר מאיזו סצינה הנעימה האחרונה, אבל היא נורא יפה.
קישורים: ערך בוויקיפדיה.
תווים: מחרוזת מנגינות; השישית כאן לקוחה משם.
ביצוע מוקלט: ביצוע של בת־חן צרפתי במפוחית, לפי שמיעה.
קישורים: ערך בוויקיפדיה.
תווים: עיבוד לחמישה חלילים.
ביצוע מוקלט: דיסוננס בין קטן וענק.
תווים ב„ספר השירים לתלמיד”: חלק א׳, עמ׳ 50.
ביצוע מוקלט: שיר הפתיחה.
השיר החותם את הכבש השישה־עשר.
ביצוע מוקלט: יוני רכטר ויהודית רביץ; גאיה שטיינברג.
תווים: תווים ואקורדים התפרסמו בספר „זרעים של מסטיק: פזמונות ומנגינות” (מילים: לאה נאור; לחנים: נחום היימן) בהוצאת „ספרית פועלים”, תל־אביב 1978.
ביצוע מוקלט: קליפ מתוך „שירים ונפלאות”..
תווים: תווים ואקורדים התפרסמו בספר „זרעים של מסטיק: פזמונות ומנגינות” (מילים: לאה נאור; לחנים: נחום היימן) בהוצאת „ספרית פועלים”, תל־אביב 1978.
ביצוע מוקלט: קליפ מתוך „שירים ונפלאות”..
ביצוע מוקלט: שקדיות פורחות בנחל ראש פינה.
קישורים: ב־bandcamp.
ביצוע מוקלט: מתוך האלבום.
קישורים: ב־bandcamp.
ביצוע מוקלט: קליפ „סטופ-מושן” מאת תומר קלין־אורון; קליפ רשמי.
קישורים: מילים באתר של עלמה זהר.
ביצוע מוקלט: ב־bandcamp.
הידעת? השיר הזה הוא הראשון שהושמע על פני הירח, מטייפ שהפעיל באז אולדרין.
תווים: MuseScore.
ביצוע מוקלט: הביצוע המקורי של קיי בלרד; פרנק סינטרה, מ־1964; אנג׳לינה ג׳ורדן.
תווים: תווים לשירה וליווי באקורדים.
ביצוע מוקלט: הסרטון הכי חמוד ביוטיוב, עם יותר מ־14 מיליון צפיות.
ביצוע מוקלט: שני קצוות צאצאי העוד: ביווה ולאוטה.
במקור הריקוד נקרא Der Ententanz „ריקוד הברווז”, בגרמנית. המלחין, ורנר תומאס, שהיה נגן אקורדיון, החל לנגן את המנגינה בשנת 1963 במסעדות ובמלונות שונים. באחת מהופעותיו, שמע את המנגינה מפיק בשם לואי ואן ריימנאנט. בשלב מאוחר יותר ואן ריימנאנט כתב לשיר מילים ובשנת 1970 החל בהפצתו לציבור, כמעט ללא הצלחה. בשנת 1977 להקה בשם De Electronica יצרה גרסה אינסטרומנטלית לשיר, שהפכה ללהיט עולמי מצליח מאוד.
ביצוע מוקלט: תרכיז אייטיז.
אחד משיריו המפורסמים ביותר של המשורר פרידריך שילר, וכן שמו של העיבוד לאודה המופיע בפרק הרביעי והאחרון של הסימפוניה התשיעית מאת לודוויג ואן בטהובן. האודה מדגישה, בפאתוס רב, את האידאל של חברת בני־אדם שוויונית שבה שוררות שמחה ואחווה. הגרסה כאן מפושטת מאוד.
קישורים: ערך בוויקיפדיה.
ביצוע מוקלט: פלאש מוב.
נעימת הפתיחה של המשחק Conquests of the Longbow: the Legend of Robin Hood.
ביצוע מוקלט: המוזיקה מהמשחק: הפתיחה, ולאחריה הרקע שנותן הטרובדור, בווריאציה יפה על הפתיחה. קובץ MIDI.
קזומי טוטקה הלחין משחקי־מחשב רבים עבור חברת נינטנדו. כמעט בכל המשחקים שהוא הלחין מתחבאת המנגינה, „השיר של טוטקה”: אחרי ביצוע רצף מסויים של פעולות היא מנוגנת (תַּכְמִין). במרבית המשחקים כבר גילו את רצף הפעולות הזה, אבל בחלקם היא עוד נסתרת.
תווים: תיווי מאת ג׳ורדן אולינג.
ביצוע מוקלט: קטעי וידאו של המנגינה, מתוך המשחקים שבהם היא מופיעה.
Okarineto estas libro por komencantoj kun muzikaĵoj por ludi per blovinstrumenteto nomata «Okarino» (tiu ĉi nomo venas el la diminutivo de oca «ansero» en la dialekto de Bolonjo, kiu mem venas el la diminutivo de avis «birdo» en Latino). La muzikaĵoj estas skribitaj en tabulaturo, kiu estas speciale simpla metodo por lerni (en la libro estas ekspliko pri la maniero de ludado), kaj estas celita por ludi per ses- aŭ kvar-trua okarino. La libro taŭgas kaj por infanoj kaj por plenkreskulojn, kaj la ĝia repertuaro estas diversa (el «faliĉa naskotago», tra la melodio de «Totoro», al mezepoka kantigo…).
Vi mem povas presi la libron, aŭ legi ĝin je la ekrano. PDFa dosiero estas havebla tie ĉi. Mi sendos al vi presitajn librojn feliĉe; kontaktu min.
La tekstaj partoj estas dulingvaj: en la hebrea lingvo kaj en Esperanto.
Vi povas aĉeti okarinon en kelkaj vendejoj de muzikiloj. Tio estas bonega muzikilo por tiuj, kiuj ĵus komencas lerni ludi, sed ĝi ne estas amuzilo. Ankaŭ, la kosto de bona okarino estas certe modera. Mi havas bonan sperton kun tiuj ĉi triangulaj aŭ gutaj okarinoj de STL: tioj kaj estas belaj, kaj havas bonegan tonon, kaj estas ekzaktaj (kontraŭ la pli malmultekostaj), kaj estas sufiĉe malgranda por infanoj.
Koncerne okarinoj kaj infanoj, atentu: estas ebla, ke tre junaj infanoj ne povas facile fermi la truojn plene per iliaj etaj fingroj (igante malagrablan sonon). Se vi havas tiun ĉi problemon, vi povas preni pli etan okarinon, kun pli etaj truoj (kaj pli alta tonalto), aŭ simple atendi ĝis la fingroj grandiĝos…
Ĉu la libro feliĉigis vin? Ĉu vi volas, ke io ŝanĝiĝos? Ĉu vi volas sonregistri vin ludante kaj sendi la sonregistraĵon al mi? Ne malvolu! Kontaktu min (estas informo tie ĉi).
Se vi interesiĝas legi tion, kiun mi skribis pri lernigi muzikon, kaj ekkoni la aliajn libroj, kiujn mi eldonis, legu tiun ĉi paĝon.
La fontkodo estas havebla de GitLab. La libro estas kompostita per XeLaTeX; la tabulaturo estas pentrita per PGF/TikZ.
Ĉi tie estas informo pri la muzikaĵoj, kiuj aperas en la libro, kaj aŭtomataj-komputilaj son-dosieroj.
Partituro: Partituro kaj kantoteskto.
Sonregistro: Per flaŭto, gitaro kaj kantado.
La retpaĝo de la kanto en «Zemereŝet».
Partituro en «ספר השירים לתלמיד»: unua kajero, 80-a paĝo.
Kantoteksto: Moŝe Dafna.
La originoj kaj de la kantoteksto kaj de la melodio estas neklaraj.
Sonregistro: Ĉe la 30-a okazaĵo de Zemereŝet.
La retpaĝo de la kanto en «Zemereŝet».
Sonregistro: Nuli, Ŝabi, Efi and Uzi.
La retpaĝo de la kanto en «Zemereŝet».
La plu simpla melodio en la libro, certe…
Sonregistro: Rok-muzika.
La retpaĝo de la kanto en «Zemereŝet».
Sonregistro: Sonregistro.
La retpaĝo de la kanto en «Zemereŝet» (kun partituro).
La hebrean kantotekston skribis Natan Jonatan, kaj ĝin dediĉis en 1944 (kredeble ne longe post la verkado) al la infanoj de kibuco Ŝfajim (en gia vortoj: «kanteto — por ĉiuj la plaĉemaj infanoj»). La melodion komponis Lev Ŝvarc por la filmo «La Infanaĝo de Gorki» (Детство Горького, 1938), eble depruntinte de juda melodio.
Partituro en «ספר השירים לתלמיד»: dua kajero, 148-a paĝo.
Sonregistro: Arik Ajinŝtejn.
La retpaĝo de la kanto en «Zemereŝet».
Sonregistro: Ofra, Dudu, Bac kaj Nuli; Miĥal Brand kaj Gaj Fridman ĉe la YouTuba-a ejo de Datja Ben-Dor.
La verkistoj kaj de la kantoteksto kaj de la melodio estas nekonataj. Fakte, mi tute ne povis trovi informon pri la historio de la kanto…
Sonregistro: Sonregistro.
Partituro en «ספר השירים לתלמיד»: unua kajero, 174-a paĝo.
La kantoteksto, kiun skribis B. Raskin, kaj la muziknotoj estas gravurita sur la tomboŝtono de la komponisto, Varda Gilboa. La kanto aperis publike unue en libreto, kiu estis eldonita en 1950.
Partituro en «ספר השירים לתלמיד»: unua kajero, 18-a paĝo.
La retpaĝo de la kanto en «Zemereŝet».
Partituro: De la hebrealingva libreto «Sperto kun sonoj».
Sonregistro: Per la Sorĉistinoj; per Nurit Galron.
Infana kanto, kiun verkis la poeto kaj verkisto Levin Kipnis laŭ la popola melodio de la kanto «Margaritkeleĥ» (Anagaloj), kiun Zalman Ŝneur verkis en la jida kaj la hebrea lingvoj. La fono de verki de la kanto estas vizito de Kipnis en Metula en la vintro de 1921. Unu vespere, gi vidis areton de junuloj kantantaj kune, kaj kiam gi demandis pri alveturi al la akvofalo Tanur, alparolis al gin Bat-Ŝeva, kiu estas menciita en la kantoteksto, kaj proponis kunveturi kun gi. Per gia impreso de la loko, la medio kaj la ciklamenoj gi decidiĝis verki la kanton.
Partituro en «ספר השירים לתלמיד»: unua kajero, 104-a paĝo.
La retpaĝo de la kanto en «Zemereŝet».
Noto pri la hebrea nomo de la kanto, «Ha Ŝkedija Poraĥat»: la hebrea nomo «ŝkedija» por la migdalarbo («(ec) ŝaked») originas el la hebreaj infanaj kantoj de la frua 20-a jarcento, unu el ili estas tio ĉi.
La retpaĝo de la kanto en «Zemereŝet» (kun partituro).
Partituro: Faksimilo de notlibro de Meir Noj.
Sonregistro: Ŝlomo Jidov kaj Joni Reĥter.
Sonregistro: De «Argrabla Papilio».
Partituro: Faksimilo de la manuskripto.
Partituro en «ספר השירים לתלמיד»: dua kajero, 156-a paĝo.
Partituro en «ספר השירים לתלמיד»: dua kajero, 144-a paĝo.
Sonregistro: Tom Kohen Kvarteto; tre stranga.
La retpaĝo de la kanto en «Zemereŝet» (kun partituro).
La origino de la melodio aŭ la hebrea kantoteksto estas nekonata. La sama melodio havas ankaŭ, jida, kantoteksto, Barikadn «Barieroj», far Ŝmerke Kaĉerginski (1908–1954), kiu priskribas la laborista popolleviĝo en Lodzo.
Sonregistro: Kantita per Kaĉerginski kaj Rut Rubin; kantita per la muzikgrupo The Klezmatics.
La retpaĝo de la kanto en «Zemereŝet».
La unua frazo (la unuaj kvar taktoj) estas ludita nur per malfermitaj kordoj. Do, oni povas facile testi per ĝi ĉu la ukulelo estas korekte agordita.
Partituro en «ספר השירים לתלמיד»: unua kajero, 264-a paĝo.
Sonregistro: Ĥava Alberŝtejn; Ĥajim Topol en anglalingva traduko.
Partituro en «ספר השירים לתלמיד»: unua kajero, 96-a paĝo.
Sonregistro: Ludanta per antikvaj instrumentoj; du lingvoj, melodioj.
La retpaĝo de la kanto en «Zemereŝet» (kun partituro).
Partituro: ABC.
Partituro en «ספר השירים לתלמיד»: unua kajero, 49-a paĝo.
Sonregistro: Ha Dudaim; Arik Ajinŝtejn ŝanĝante notojn; Jafa Jarkoni kantante en la hispana lingvo.
La retpaĝo de la kanto en «Zemereŝet» (kun partituro).
La retpaĝo de la kanto en «Zemereŝet» (kun partituro).
Partituro: Du voĉoj kaj akrodoj.
Sonregistro: Miri Aloni.
Partituro: El la libro «Nenial: kantoj de Saŝa Argov».
Partituro en «ספר השירים לתלמיד»: dua kajero, 142-a paĝo.
Sonregistro: Mati Kaspi kaj Saŝa Argov; Ajelet Herŝtik-Dekel kaj Cvi Zemel.
Partituro en «ספר השירים לתלמיד»: unua kajero, 10-a paĝo.
Sonregistro: Naomi Ŝemer kaj la infanoj de la kibuco Naan.
Ĉar ĝi estas popola mov-kanto, ĝis havas miloj da nomoj kaj miloj da variaĵoj. Ĉi tie estas la unu, kiun mi konas.
Bretonia danco nomata An Dro «La Turno», laŭ sonregistro de Patpan. Mi ne scias la historion de tiu ĉi specifa variaĵo. Mi ne trovis samajn sonregistrojn aŭ partiturojn; la pli simila partituro, kiun mi trovis, estas ĉi tio.
Sonregistro: Patpan.
TTT-a ligiloj: Ĉe Vikipedio.
Partituro: ABC.
Sonregistro: Pirio kaj gitaro.
Sonregistro: La ukulelista duopo Honoka kaj Azita.
La framo de gamelana muzikaĵo de la insulo Javo, en Pelog. Tio estas kompromiso, kaj ĉar la muzikaĵo devas esti ludita per multaj gamelanaj instrumentoj kaj ĉar la okcidenta muzika agordo estas nur proksimumo.
Sonregistro: Senkapa kaj senvosta sonregistro; se vi konas pli bona sonregistro, bonvolu informi min.
La framo de gamelana muzikaĵo de la insulo Javo, en slendro. Tio estas kompromiso, kaj ĉar la muzikaĵo devas esti ludita per multaj gamelanaj instrumentoj kaj ĉar la okcidenta muzika agordo estas nur proksimumo.
Sonregistro: Tri vidregistroj: kun variema zomo, el malvariema angulo, el la flanko.
Partituro: En la retejo «The Session».
Sonregistro: Alice Burn kaj Anthony Robb.
Du kantoj. La unua estas popola anglalingva balado el la insulo Britio (Child 26, Roud 5); unuafoje presita en 1611 en la muzikaĵaro «Melismata» far Thomas Ravenscroft. La dua estas la bretona lingva kanto An Alarc’h «La Cigno».
Partituro: ABC; the Session.
Sonregistro: Ha Dudaim+.
Partituro: ABC.
Sonregistro: Ensemblo «Fontegara»; Nani; Ĝo Amar.
Laŭ la Guinness-libro de rekordoj, tiu ĉi kanto estas la plej konata anglalingva kanto. La idento de la komponisto kaj la verkisto de la kantoteksto (kiu sincere estas… banala) ne estas definitiva.
TTT-a ligiloj: artikolo en Vikipedio.
Sonregistro: Infano kantante la kanton en ses lingvoj, kun ukulele
Tiu ĉi kanto havas versioj al kelkaj lingvoj. La originalo estas germanalingva (Hänschen klein «Hanseto la malgranda»), far Franz Wiedemann (1821–1882), kaj estas hebrealingva (יונתן הקטן «Jonatan la malgranda»), jidalingva (הערשל קליין «Herŝel la malgranda») kaj korealingva (나비야 «Papilio!») versioj.
Sonregistro: Per tri ukuleloj kaj voĉo.
Popola anglalingva kanto el la insulo Britio (Roud 12682).
Sonregistro: Christy-Lyn.
Popola japanalingva kanto, priskribante la florado de la ĉerizarbo.
Partituro: Partituro kaj japanalingva kantoteksto.
Sonregistro: Ludanta per kotoo.
Luar na Lubre estas mirinda ensemblo, kiu ludas keltan muzikon en la galega lingvo. Tiu ĉi muzikaĵo, O son do ar «La sono de la aero», estas unu el la kaŭzoj, pro kiuj la ensemblo estas fama tra la mondo: Mike Oldfield sonregistris version de la muzikaĵo en la muzikalbumo Voyage, kaj kunhelpis kun la ensemblo ĉe tutmonda turneo en 1992. Kvankam la melodio estas moderna, verkita per unu el la ensemblanoj, mi klasifikis ĝin ĉe tiu ĉi kategorio, de popola muziko.
Partituro: En la retejo de la ensemblo oni povas elŝuti la partiturojn de la kantoj. Mojosa!
Sonregistro: Sonregistro per Luar na Lubre.
«La melodio de Tetris»…
Sonregistro: Ĉiptuno; voĉa muziko.
Popola francalingva infankanto. Laŭ ĝia melodio estas varia kantotekstoj verkita, en kelkaj lingvoj (de kiuj la anglalingvaj kantoj «The A.B.C.» kaj «Twinkle, Twinkle, Little Star» estas tre famaj), kaj ĝi estis influo por variaĵoj aŭ enteksado per kelkaj komponistoj, kiel Mozart, Johann Christoph Friedrich Bach, Saint-Saëns kaj Liszt.
TTT-a ligiloj: https://eo.wikipedia.org/wiki/Ah_!_vous_dirai-je,_maman
Partituro: archive.folx.org.
Sonregistro: Sirocco; Ofra Ĥaza; Nani.
Popola rusalingva kanto, unuafoje dokumentita per Milij Balakirev (1837–1910) en gia popolkantaro el 1866. La laboro, kiu estas tradukita ĉitie kiel «haŭlisto», estas «burlako» (бурла́к); tre malfacila laboro, haŭlado, trenado, de ŝipoj sur kanaloj aŭ riveroj. Kun la industria revolucio, la homa forto estis anstataŭigita per vapormaŝinoj.
Partituro: IMSLP.
Sonregistro: Elizabeth Brown per liuto, laŭ sia aranĝo; Jordan Beaver kantas, kun akompana piano.
Partituro: Tabulaturo por liuto.
Sonregistro: Per liuto.
La unua voĉo de la renesanca muzikaĵo de la tabulaturo el la Libro de la Liuto de Sampsono.
Partituro: Tabulaturo por liuto.
Sonregistro: Per liuto.
Partituro: La unua versio, de la kanto «Fluu, mia larmoj» far Dowland; la dua, de la muzikaĵaro «Der Fluyten Lust-Hof» far Jacob van Eyck, 1644.
Sonregistro: Chris Gale per okarino («Fluu, mia larmoj»); Frans Brüggn (van Eyck); MIDI kun animacio (van Eyck).
John Dowland estis compnisto kaj ludisto de liuto de la Renesanco. La plejparto de gia verkaro estas skribita por liuto, kaj sole kaj kun voĉa aŭ instrumenta akompano; ĝenerale, kaj la muziko kaj la kantoteksto estas melanĥoliaj (unu le gia plej famaj muzikaĵoj estas nomata «Semper Dowland, semper dolens» (Ĉiam Dowland, ĉiam malĝoja)…). Tieĉi mi aranĝis la unua voĉo de «La noktomezo de S-ro Dowland» de la tabulaturo el la Libro de Liuto de Margaret Board.
Partituro: Tabulaturo por liuto.
Sonregistro: Liuto kaj klaviceno; liuto.
Tordiono (el «tordre» (tordi) en la franca lingvo) estas tritakta danco, kiu estis disvastiĝinta en partoj de Eŭropo en la Renesanco; ĝi estas simila al la galjardo, sed estas pli rapida kaj pli glata. Nuntempe, la plej fama tordiono estas tiu, kiu estas aranĝita tie ĉi; la komponisto estas nekonata, kaj la muzikaĵo estis presita en 1530 per la presisto Pierre Attaignant, kiel parto de «La Magdalena».
Partituro: IMSLP.
Sonregistro: Valéry Sauvage (liuto); Vocalica (kantado); PerKelt.
«La Folia» estas muzika temo, kiun multaj komponsitoj uzis en siaj verkoj, kiel variaĵoj (t. e. ripetado de la sama baza temo, ĉiun fojon malsame) aŭ enteksita en aliaj verkoj. La versio, kiu estas ĉitie, estas la temo, kiu antaŭas la 23 variaĵoj far Corelli.
Sonregistro: Jordi Savall kaj Hesperion XXI; la variaĵoj de Corelli; ukulelaj variaĵoj; Andres Mustonen kaj Marina Minkin.
Nia koncerna versio baziĝas sur la dancmuzikaĵaro far Cesare Negri (ĉ. 1535 – ĉ. 1605), kiel liutotabulaturo.
Partituro: Tabulaturo por liuto.
Sonregistro: Danco: A, B; per liuto.
Popola melodio, kiun kolektis la muzikisto kaj okultisto Giorgio Mainerio en sia libro de 1578; rilata al ekzorcismo.
Partituro: Partituro por kvar voĉoj.
Sonregistro: Kantita per Angelo Branduardi, laŭ kantoteksto per Domenico Zannier.
Cantigas de Santa Maria «La Kantigoj de Sankta Maria» estas aro de 420 monofonaj kantoj en mezepoka galegalingvo: notoj kaj vortoj. Tio estas la plej granda tia aro. Ĉiuj kantoj mencias Maria-on, kaj ĉiu deka kanto estas himno.
Partituro: Kantoteksto kaj partituro, nova kaj malnova.
Sonregistro: Ludanta humure kaj teatre.
Partituro: Kantoteksto kaj partituro, nova kaj malnova.
Sonregistro: Axabeba; PerKelt.
Partituro: Kantoteksto kaj partituro, nova kaj malnova.
Sonregistro: Ludanta humure kaj teatre.
Partituro: Kantoteksto kaj partituro, nova kaj malnova.
Sonregistro: Per parencaj instrumentoj, la udo kaj la liuto; voĉa kaj instrumenta.
Kanto de la muzika kaj poezia formo villancico. Ĝi konservis en la manuskripto Cancionero de Palacio (Kanzonaro de Palaco), kiu estis skribata el la fino de la 15-a jarcento al la komenco de la 16-a per kelkaj popoloj, kaj havas 458 muzikaĵoj. En la 19-a jarcento la komponisto kaj muzikologisto Barbieri malkovris la manuskripton en la Reĝa Biblioteko en la Reĝa Palaco de Madrido, kaj eldonis ĝin en 1890. «Rodrigo Martinez», kiu rekontas pri stultulo kiu pensis anasoj estas bovoj, estas la 400-a muzikaĵo laŭ la numerado de Barbieri, kaj ĝi estas nekompleta en la manuskripto: unu paĝo malestas, kaj nur du voĉoj estas.
Partituro: Aranĝado por tenoro, baritono kaj baso kun instrumenta akompanado.
Sonregistro: Ludanta per historiemaj instrumentoj; per voĉo kaj instrumentoj (nehistoriema).
Popola anglalingva kanto el la insulo Britio, bazante sur la muzika formo «romanesko». La melodio estas unu el la plej famaj de la Renesanco.
TTT-a ligiloj: https://eo.wikipedia.org/wiki/Greensleeves
Kanto skribita specife por la filmado de la romano La mirinda sorĉisto de Oz en 1939.
TTT-a ligiloj: Ĉe Vikipedio.
Sonregistro: Judy; Iz.
Kanto el la muzikteatraĵo kaj filmo «La Sono de Muziko», kiu aperis en 1959. En la rakonto, la vartisto Maria uzas la kanton por lernigi la muziknotojn al la infanoj. La kanto estas komponita en la gamo de C-maĵoro, kaj ĝi priskribas solfeĝon voĉe.
Sonregistro: La kanto, de la filmo.
Sonregistro: De la televida programo; Roka versio.
Sonregistro: La hebrea lingva variaĵo; la franca lingva originalo.
La tema melodio de la animea filmo «Mia najbaro Totoro» (1988), verkita kaj reĝisorita per Hajao Mijazaki.
Partituro: Partituro por okarino.
Sonregistro: Okarino kaj Arĉa kvarteto.
La melodio de la komenco de la filmo, ludita dum la komencaj titoloj aperas.
Partituro: MuseScore.
Sonregistro: El la filmo.
Sonregistro: Ĥavituŝtuŝ!.
Partituro: Por fluto kaj piano.
Sonregistro: Beleta kovroversio, kun reala Anna; el la filmo; en Esperanto; en la hebrea lingvo.
Ĉiuj melodioj, krom la lasta, estas melodioj, kiujn Snusmumriken ludas per harmonikon; mi transskribis la muzikan notacion laŭ aŭskultado. Me ne memoras en kiu sceno(j) la lasta melodio estas ludanta, sed ĝi estes tre bela.
Partituro: Muzikaĵaro de Tanoŝii Mūmin Ikka; la lasta melodio ĉi tie estas al tiu muzikaĵaro.
Sonregistro: Sonregistro de Bat-Ĥen Carfati, ludante la harmonikon.
TTT-a ligiloj: Ĉe Vikipedio.
Partituro: Por kvin flutoj.
Sonregistro: Disonanco de eta kaj ega.
Partituro en «ספר השירים לתלמיד»: unua kajero, 50-a paĝo.
Sonregistro: Filmeto.
Sonregistro: De la televida programo.
Sonregistro: Tara.
Sonregistro: Filmeto.
La lasta kanto de «La deksesa ŝafo».
Sonregistro: Joni Reĥter kaj Judit Ravic; Gaja Ŝtajnberg.
Sonregistro: Filmeto.
Sonregistro: Filmeto.
Sonregistro: La kanto en la muzikalbumo, kun kantoteksto.
TTT-a ligiloj: Ĉe bandcamp.
Sonregistro: El la albumo.
TTT-a ligiloj: Ĉe bandcamp.
Sonregistro: Filmeto de «stop motion» far Tomer Klin-Oron; oficiala filmeto.
TTT-a ligiloj: Kantoteksto en la retejo de Alma Zohar.
Sonregistro: Ĉe bandcamp.
Ĉu vi scias? Tiu ĉi kanto estas la unua kanto, ke aŭdigita estis sur la luno (per magnetofono, kiun aktivis Buzz Aldrin).
Partituro: MuseScore.
Sonregistro: Kaye Ballard (la originalo); Frank Sinatra (1964); Angelina Jordan.
Partituro: Partituro por kantado kaj akordoj.
Sonregistro: La plej beleta filmeto ĉe YouTube, kun 14+ milionoj da spektadoj.
La origina germana nomo de la danco estas Der Ententanz «La danco de la anaso». La komponisto, Werner Thomas, kiu estas akordionisto, komencis ludi la melodion ekde 1963 en restoracioj kaj hoteloj. Unufoje la produktoro Louis van Rijmenant aŭdis la melodion; gi verkis vortojn por la melodio, kaj en 1970 komencis publikigi ĝin, sensukcese. En 1977 la muzikgrupo De Electronica kreis instrumentan version, kiu ekestis tutmonda furoraĵeto.
Sonregistro: Ekstrakto de la 1980-aj jaroj.
Unu el la plej famaj poemoj de la poeto Friedrich Schiller. Oni konas ĝin plejparte ĉar ĝi estas la teksto de la ĥoroj en la kvara movimento el la Betovena Naŭa Simfonio. Tiu odo honoras la homan fratecon, ĝoje repacigita kun la Dio kreinto. La ĉi tia versio estas tre simpligita.
TTT-a ligiloj: Ĉe Vikipedio.
Sonregistro: Fulmobando.
Partituro: IMSLP; MuseScore.
Sonregistro: Per liuto; per akordiono; per kaviceno.
La melodio de la komenco de la ludo «Conquests of the Longbow: the Legend of Robin Hood».
Sonregistro: La muziko de la ludo: la komenco, kaj la posta kanto de la trubaduro, kiu estas variaĵo sur la komenca muziko. MIDI-a dosiero.
Kazumi Totaka verkis la muzikon de multaj komputilaj ludoj por Nintendo. Preskaŭ en ĉiuj ludoj, kies muzikon gi verkis, kaŝiĝas la melodio, «La kanto de Tokata»: post fari ion en la ludo, ĝi estas ludita (ovo de Pasko). En la plejparto de la ludoj oni malkovris ĝin, sen estas ludoj, en kiuj ĝi ankoraŭ estas kaŝita.
Partituro: Muzika notacio per Jordan Olling.
Sonregistro: Filmetoj de la melodio en la ludoj, en kiuj ĝi kaŝiĝas.
