מוזיקה בהוצאת פושישית

מוזיקאיות ממצריים מוזיקה היא תענוג גדול. יש עוד מעט דברים בעולם שמסבים כל־כך הרבה אושר לכל־כך הרבה אנשים וממלאים את הלב והמחשבה.

העמוד הזה מיועד לתת מבט כללי על התפיסה שלי לגבי הוראת מוזיקה למתחילים, בעיקר ילדים אבל גם מבוגרים. בפושישית יצאו שלושה ספרי מוזיקה (לנגינה באוקוללה, באוקרינה ובמלודיקה/פסנתר לפי טבלטורה), ועתידים לצאת נוספים. הספרים מיועדים הן ללימוד עצמי (הכל מוסבר, אני מקווה שבאופן בהיר) והן כעזר בהוראה. הספרים הם פרי הצורך: ערכתי אותם כדי שאוכל ללמד את הילדים שלי לנגן, והם נוסו עליהם בהצלחה… אם השתמשתם בספרים, כהורים, כנגנים מתחילים, או כמורים, אשמח לשמוע מה שיש לכם להגיד.

מנקודת מבטי, בלימוד נגינה קודם צריך לבוא השלב של הביצוע, מהידיים, ורק אחר־כך כדאי להתעכב על תיאוריה וקריאת־תווים. לכן, לדעתי בלימוד מוזיקה לילדים כדאי לצרף שתי בחירות: להתחיל מכלים פשוטים במיוחד לנגינה מהבחינה הטכנית (דהיינו, שקל להפיק בהם צליל נקי ומדוייק כבר מהרגע הראשון), וללמד בהתחלה מטבלטורה. תחושת ההצלחה כבר מההתחלה, כשמנגנים מנגינה פשוטה מוכרת בפעם הראשונה שניגשים אל הכלי, היא מאוד חשובה בעיני, וצריך להמשיך ולבנות את הלימוד ממנה אל השלבים המאוחרים והמתקדמים יותר. חשוב להשתמש בכלים אמיתיים ומכוונים; כלים באיכות נמוכה („צעצועים”) שמפיקים צלילים צורמים או לא מכוונים לא רק שמרחיקים מהנגינה אלא גם פוגעים בפיתוח השמיעה ובתחושה הפנימית למוזיקה, ומקנים הרגלים שאחר־כך יהיה צריך לשרש.

יתרון נוסף של שלושת הכלים האלה הוא שניתן לקנות כלי טוב בהחלט להתחלה במחיר לא גבוה יחסית: הם נגישים לא רק טכנית, אלא גם כלכלית.

כלי פריטה כתבתי קודם „טבלטורה”, ויכול להיות שאתם עוד שואלים את עצמכם מה זה אומר. בשיטה הרגילה כיום לכתיבת מוזיקה (מערבית, אבל לא רק) מצויינים גובה הצליל לפי הגובה של התו על־גבי החמשה ומשכו לפי צורת התו. זאת שיטה מעולה, שיש לה יתרונות תיאורטיים ושהשימוש המגוון בה על פני זמן רב מהווה ראיה לטובתה, אבל היא דורשת שכבה נוספת, לא טריוויאלית, של תיווך והפשטה בין הקריאה של הכתוב והביצוע שלו בכלי מסויים. את שכבת־הביניים הזאת אני חושב שנכון לצמצם עד כמה שניתן בשלב הראשון; כמו שכתבתי — להתחיל מהידיים. טבלטורה, לעומת זאת, מסמנת לא את גובה הצליל לפי שיטה מופשטת מוסכמת, אלא את אופן הפקת הצליל בכלי המסויים. יש מגוון שיטות של טבלטורה, ובאלו השתמשתי בספרים שיצאו בפושישית, ספרים שמשלבים כולם את המילה „קל” בשמם…:

רדיואים ישנים אם אתם מוצאים ערך בספרים האלה, אשמח אם תוכלו להפיץ את הבשורה ולספר לאנשים נוספים שיפיקו מהם תועלת. הספרים חופשיים להורדה, וקוד המקור שלהם זמין תחת רשיון חופשי (פרטים נוספים בדפים שלהם בקטלוג). הכנתי גם כרטיסים לחלוקה בחנויות מוזיקה שמוכרות אוקוללאים, אוקרינות או מלודיקות; קוד מקור.

אז זה השלב הראשון: להכיר מוזיקה קודם כל מהנגינה עצמה בכלים פשוטים ובשיטה פשוטה, כך שאפשר להרגיש מוזיקה כבר מההתחלה, ולא רק לנגן תרגילים „דו־דו־דו, רה־רה־רה, דו־דו־דו”. השלב השני מוסיף מורכבות: קריאה של תווים, או נגינה בכמה קולות (לבד או בחברותא). בהקשר זה, בעתיד אוציא ספר המשך לאוקליקלות: אוקליקלות 2 (או „אוּקַ־לֹא־כָּל־כָּךְ־קַלּוּת”…). אותו רעיון, רק בריבוי קולות. יהיו גם מנגינות לנגינה באוקוללה אחד (קול למלודיה + קול ליווי), וגם מנגינות לנגינה בכמה אוקוללאים (מלודיה באוקוללה אחד + אקורדים מפורקים במלווים). המטרונום הוא ידידנו הטוב באופן כללי, אבל כשמנגנים ביחד הוא חשוב אפילו יותר.

בנוסף, אני מתכוון להוציא גם ספר דומה לאוקלינה ולמלודיקל עבור מפוחית דיאטונית, נְעִימַפּוּחִית (אם יש לכם רעיון לשם מוצלח יותר, שתפו אותי): בתוך הריבועים יופיעו מספרי החורים וחצים שמסמנים נשיפה או שאיפה.

פושישית על תווים


  1. מאוד נפוץ ללמד חלילית ככלי ראשון לילדים. עם כל החיבה שלי לכלי הזה (אני מנגן בחלילית אלט), אני חושב שזאת בחירה די גרועה, שמביאה להרבה תסכול. החלילית מורכבת מדי ללימוד ככלי ראשון: יש בה הרבה יותר מדי חורים ומשמשות יותר מדי אצבעות, כולל זרת אחת. למה זה נורא? לא רק כי זה מוסיף סיבוך, אלא מסיבה פשוטה הרבה יותר — אם אחד החורים לא סגור היטב, הצליל שמופק יוצא צורמני, וכשיש הרבה חורים לסגור בהרבה אצבעות, הסיכוי שאחת האצבעות הקטנות לא תסגור היטב חור גדל פלאים. מדמיינים ילד.ה מנגןת בחלילית? עוברת לכן תחושה כזאת בגב? אז זהו. הבעיה הזאת הביאה לכך שאת הלימוד מתחילים מהצלילים הגבוהים, שאמנם דורשים פחות אצבעות, אבל לא מוסיפים שלווה לשכנים בחלילית סופרן… אוקרינה בעלת ארבעה החורים, לעומת זאת, מצריכה רק את האצבע והאמה של שתי הידיים (או גם שני האגודלים באוקרינה בת שישה חורים), וסידור החורים בה הוא בריבוע. אם האצבעות של הילד.ה קטנות מדי בשביל אוקרינה מסויימת, אפשר לחפש אוקרינה קטנה יותר, או פשוט לחכות…