אֶחָֽד: בחינה ביקורתית של שרשרת שקופה
קריאה בטלפון
קריאה במחשב
הדפסה וכריכה
מילדות אנחנו מורגלות·ים לתפוס את עצמנו ואת מקומנו בעולם לפי עקרון שקוף ומובן מאליו לכאורה, שקושר תחומים רבים ביחד לידי מערכת אחת ומכוון את ההתנהלות שלנו בחיים נורמטיביים.
הפנזין „אֶחָֽד” סוקר את העקרון הזה באופן ביקורתי ופורט אותו ל־12 חוליות מחוברות, שלכולן בסופו של דבר שורש אחד.
כל חוליה וחוליה בשרשרת הזאת, שכובלת אותנו לאורח חיים אחד מסויים, ניתנת לבחינה ביקורתית ולניתוק.
התבוננות עצמית־פנימית וכללית־חברתית, שאילת שאלות, העלאת ספקות, והרצת ניסויי מחשבה של „מה אם?” — בכל אלה יש ערך, אפילו אם נבחר בסופו של דבר להשאיר את כל החוליות על כנן בחיינו האישיים.
זהו נסיון לזקק לחוברת קטנטנה בת 16 עמודי A7 (דף A4 אחד דו־צדדי, גזור, מקופל ומשודך) רעיונות שמתרוצצים לי בראש בצורה כזו או אחרת כבר קרוב לעשוריים.
הפורמט הזה, שלא עובר את מסגרת הדף היחיד, מחייב לתמצת את הדברים לעיקרם ולכן חביב עלי מאוד.
אפשר לראות בפנזין הזה אח ל„כולנו מכדור הארץ” — גם הוא בפורמט קטן — שיצא כתשעה חודשים לפניו:
- „אֶחָֽד” עושה זום־אאוט באופן ששם את הדברים בהקשר רחב יותר, בעוד ש„כולנו מכדור הארץ” מתמקד בחוליה השניה מבין ה־12.
- „כולנו מכדור הארץ” עוסק בהנגשה תמציתית של ידע מדעי, ולעומתו „אֶחָֽד” מציג ביקורת חברתית.
כחלק מזה, יש נקודה חברתית שהוזכרה רק בהערת שוליים ב„כולנו מכדור הארץ” וזכתה להרחבה כאן.
איך ניתן לקרוא את הפנזין?
- באופן אלקטרוני, באחת משתי גרסאות:
- הגרסה לטלפון מותאמת לגודל המסך הקטן: כל עמוד מוצג בפני עצמו.
- הגרסה למחשב — או לכל מכשיר עם מסך גדול מספיק — מדמה את הפנזין המודפס: הכריכה הקדמית והאחורית מופיעות בפני עצמן, אבל כל העמודים שביניהן מופיעים בכפולות, כמו בעותק מודפס (ולכן הגרסה הזאת עדיפה לדעתי).
- להדפיס בעצמכןם דף אחד דו־צדדי (לפי הצד הרחב, הדרך הרגילה), לחתוך אותו לארבעה ביפוליה (צמדי דפים שיקופלו לכדי ארבעה עמודים), לסדר אותם לפי הסדר הנכון, לשדך או לתפור ולבסוף לקפל.
הוראות עם תמונות, כמו גם פנזין מעולה כשלעצמו, אפשר למצוא בעמוד של איך להפסיק להיות סטרייט/ית ב־7 צעדים קלים, שבנוי באופן דומה.
תוכלו להדפיס כמה עותקים שתרצו, כמובן, ולהפיץ אותם בכל דרך שתרצו.
- ליצור איתי קשר ולבקש עותקים מודפסים.
כרגע (2026-03) עדיין אין לי עותקים כאלה כי נפתחה מלחמת עולם.
התוכנית היא להדפיס עותקים של הפנזין הזה והקודם למצעד הגאווה 2026 בירושלים.
קבצי המקור מאוחסנים כולם ב־Radicle (git forge מבוזר P2P). הפנזין מסודר (typeset) בעזרת Typst.
למי מיועד הפנזין?
כתבתי את הפנזין כי אני רואה כמה סבל גורם הנסיון להכניס את כל האנושות לתסריט אחד ויחיד.
בעיני רוחי היו שני קהלי יעד שונים:
- האחד הוא א·נשים קוויריות·ים:
לתת לא·נשים כמוני טקסט שיוכלו לראות בו את עצמן·ם, בתוך מערכת כללית (בניגוד לזהויות שכל אחת מהן כאילו מנותקת מהאחרות).
אם הטקסט הזה יגרום למישהי·ו להרגיש קצת יותר טוב עם המחשבות והתחושות והרעיונות והרצונות והמאוויים שלה·ו, שחורגים מהתסריט המקודש דלעיל — אני את שלי עשיתי.
- השני הוא א·נשים שכל זה זר להן·ם:
אם הטקסט הזה יזיז משהו אצל מישהי·ו ויפתח אפילו קצת את המחשבה לאופציות נוספות ולחקירה עצמית (והדחה לתרבות רעה, רחמנא ליצלן…) — אני את שלי עשיתי.
יצירת קשר
מצאת טעות? יש לך משוב, מחשבה, הערה או הצעה שתרצי·ה לחלוק? אל תהסס·י ליצור קשר 🙂
הכרת תודה
הדף הזה בקטלוג הוא הזדמנות משמחת להודות מקרב לב לכל מי שעזרו במתן הערות על גרסאות מוקדמות של הפנזין, ובפרט לחברות·י הפדעברית (הפדיוורס בעברית) אגר, שפמיליזרד, דותן ונל״ב.
בדומה לפנזין הקודם, גם זה היה יוצא הרבה פחות מוצלח לולא ההערות המחכימות והמדוייקות שקיבלתי.
אם נהנית מהפנזין את·ה מוזמן·ת להדפיס אותו ולהפיץ, ו/או לשלוח קישור לחברות·ים ולשתף בשלל הרשתות החברתיות.
אפשר גם להביע הערכה על ידי תרומה לארגונים פמיניסטיים, טרנסיים ואינטרסקסים (לא ידוע לי על כזה בארץ זבת הדם והדמע, אבל אשמח לדעת אם יש); לכמה הצעות לארגונים כאלה ר׳ הדף של „כולנו מכדור הארץ” בקטלוג.
מקורות לגרפיקה
בתוך הטקסט משובצים אלמנטים גרפיים לרוב, וברקע ציורים באפור בהיר (בהשראת פנזינים אחרים, ובפרט הפנזין הקדום הזה, ומועדים לפורענות, יומן הבלגן מסלון מזל).
כדי מצד אחד לתת רובד נוסף ועניין גרפי (אחרת זה היה רק טקסט וטקסט וטקסט עם אייקונים משובצים בו) אבל מצד שני לא להעמיס יותר מדי, בכל כפולה יש רקע אחד באחד הדפים, מלבד הכפולה עם הדמויות במכנסיים־שמלה ובשמלה־מכנסיים, שבה הגיוני להשתמש בשתי הדמויות לשני העמודים הפרושים.
לא רק בגלל שרשיון השימוש של חלק מהאלמנטים דורש את זה, אלא בעיקר כדרך להכיר תודה ולמען השלמות הארכיונאית (פגם אישיות קל שלי…), להלן רשימה של המקורות.
למען הנוחות הספירה של העמודים כוללת את הכריכה (כלומר, טווח העמודים הוא 1–16).
בשחור: אייקונים ושאר גרפיקות
באפור: רקעים
תכמינים, ארמזים וריבוי רבדים
לאורך הפנזין הכמנתי כמה תכמינים ליודעות·י ח״ן.
מצד אחד, יש כיף שטמון בגילוי ובלהיות שותפות·ים לקוד סתרים, אבל מצד שני אין שום הפסד בהנגשה שלהם (באופן כללי אני בעד הנגשה בגובה העיניים ונגד גייטקיפינג).
בסעיף הזה אסקור כמה תכמינים וארמזים עם הסברים קצרים.
בנוסף, בקובץ עצמו (בגרסה לטלפון) יש קישורים לכל המונחים שמופיעים בפונט אחר ומנוקדים.
לא להכל יש התייחסות, ולפעמים ההתייחסות עלולה להחשב כטריוויאלית, אבל אני מקווה שיש ערך בסקירה הזאת.
עמוד 1 (כריכה קדמית)
- נתחיל בשם הפנזין, אֶחָֽד.
יש בו כמה רבדים:
- באחד, השם מתייחס לעובדה שהמערכת המתוארת נותנת מקום לאורח חיים אחד בלבד.
- באחר, הוא מתייחס לחזרה על המילה „אחד/ת” בשרשרת שבעמוד הראשון, שישה מופעים בסך הכל.
- בשלישי היא רומזת למונותאיזם, שגם בו יש כבילה לדרך אחת ואין בליתה (האל האחד אמת, וכל דבר אחר כפירה).
הרמז כפול:
- יהדות.
בנוסף לניקוד, מופיע בכותרת גם טעם המקרא מתג, מה שמתייחס לביטוי המפורסם ביותר של עיקר הדת של אחדות האל ביהדות, דברים ו׳:ד׳: „שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃”.
- אסלאם.
האצבע המורמת (السبابة) היא ביטוי נפוץ לתוחיד (توحيد), שהוא העקרון המקביל של אחדות האל.
- הבחירה לשבור את השורות כך שימשיכו כאילו את הצורה של היד היא אסתטית בלבד.
עמוד 2
- האצבעות שמצביעות על השרשרת משני הכיוונים הן מניקולות, אמצעי גרפי מיושן להסבת תשומת לב (והרי זה החלק שסביבו סובב כל הפנזין); היד היא אותה היד כמו בכריכה, כמובן, והיא חוזרת גם בעמוד הבא.
☜ יוחזר השימוש במניקולות לאלתר! ☞
- הקו המקווקו גם מסמן הפרדה (הוא חוזר בעמוד 11; ר׳ בהמשך) וגם דומה קצת לשרשרת עם חוליות.
עמוד 3
- הרקע הוא ציור של הרמאפרודיטוס, מה שרק מתאים לנושא שבעמוד.
אני לא אוהבת שימוש בביטויים שקשורים למיניות כמילות גנאי („כוס אמק, איזה זין של מצב!”), כביטויים אלימים („עוף לי מהעיניים שא׳נ׳לא יזיין לך ת׳צורה!”) וכמילים שליליות באופן כללי („פאק! זין!”), אבל עדיין שעשע אותי מאוד שהגרפיקה הסתדרה כך שהרקע אומר בעצם מילולית „זין על הפטריארכיה!”…
- הסמלים ♀ ו־♂ משוייכים לאלה ונוס ולאל מרס, ובהתאמה לאשה/נקבה ולגבר/זכר.
- הסמל המשולב עם האגרוף המורם בתוכו הוא סמל של טרנספמיניזם, שמתכתב עם הסמל הפמיניסטי המפורסם ומוסיף לו הכלה (אינקלוסיביות) מגדרית.
האגרוף המורם מהווה סמל של התנגדות, מאבק וסולידריות (פרשנויות נוספות על אחריותכן·ם בלבד… 😶).
עמוד 4
- רקע.
על ההתגלגלות של הציור, שקיבל טוויסט בעזרת עריכה גרפית, כתבתי למעלה בתת־הסעיף של המקורות לגרפיקה.
היה יכול להיות נחמד אם החתרנות המגדרית היתה קיימת כבר בדוגמאות המקוריות משנות הארבעים, אבל בכל מקרה כל הכבוד למי שיצרו את הגרסה המחודשת (לא הצלחתי לאתר מי; זה מהקבצים האלה שמתגלגלים ברשת).
-
הסמל של הדמות עם מכנסיים בצד שמאל ושמלה בצד ימין, לצד החוליה השלישית, משלב הייצוג הגרפי של שני המגדרים הנפוצים: נשים וגברים.
נשים לב לכך שלפחות בחברה החילונית מקובל לנשים ללבוש מכנסיים (ללא כיסים חלילה!) אבל גבר שיעז וילבש שמלה יזכה לחזות בתגובת הפטריארכיה ישר לפרצוף (ולמעשה אצל רובם מחשבה כזאת לא תעלה על הדעת מראש, בטח לא כמשהו אופרטיבי).
למה?
- היבט אחד הוא שנשים היום זוכות ללבוש מכנסיים בזכות שנים רבות של עשיה פמיניסטית לפניהן: על כתפי ענקיות וחלוצות.
פעם זה לא היה כזה מובן מאליו; בהרבה חברות זה עדיין לא מובן מאליו.
- היבט אחר הוא ההיררכיה המגדרית, שבהגדרה יש בה מדרג: הפטריארכיה מסדרת גברים למעלה ונשים למטה.
כך כשאשה בעבר או בחברות מסורתיות בוחרת ללבוש מכנסיים — לבוש שנתפש כגברי — זה אמנם חותר תחת הסדר המגדרי אך עדיין מסווג בראיה היררכית כתנועה כלפי מעלה בסולם וככזאת משהו שאפשר להבין;
לעומת זאת, כשגבר לובש שמלה — לבוש שנתפש כנשי — מדובר בתנועה כלפי מטה בסולם וככזאת היא בלתי מתקבלת על הדעת („למה שמישהו ירצה לעשות דבר כזה?!”).
בדומה, היחס לטומבויז יכול להיות סלחני (זה יכול אפילו להיתפש כמשהו „חמוד”, כלומר במילים אחרות: „זה יעבור לה כשהיא תתבגר ותהפוך להיות אשה אמיתית™”), אבל ילדים סיסיים או פמבויז לא זוכים ליחס סלחני.
אל חשש, יש מספיק דיכוי לכולן·ם, אבל כן חשוב לראות שחתירה לשוויון ולשחרור מהכיוון שנמצא במורד הסולם ההיררכי היא דבר שבחשיבה הדכאנית הוא משהו שניתן להעלות על הדעת בתוך חוקי המשחק, בעוד שחתירה לשוויון ולשחרור מהכיוון שנמצא במעלו אינה כזאת.
שיעורי בית: חשבו על סולמות היררכיים חברתיים נוספים שבהם יש דינמיקה דומה.
עמוד 5
- הסמל ⏪ מתייחס להרצה אחורה (rewind), שהרי המשולשים מצביעים אחורה אם כיוון הקריאה הוא משמאל לימין.
מצד שני, בעברית אפשר לקרוא את זה כהרצה קדימה דווקא, ואני אוהבת את הפרשנות הזאת: אל מול הנסיון של ההגמוניה הדכאנית להריץ את העולם אחורה, אין לנו אלא להריץ אותו קדימה.
-
הגרפיקה בסוף העמוד, ליד המילה „בעצמנו!” (אחרי הכל פנזינים הם ביטוי מובהק של גישת עשי זאת בעצמך, DIY), היא של קאטר גדול כזה שאפשר לחתוך איתו גדרות ושרשראות.
במקור השתמשתי בו בשביל שלט למצעד הגאווה 2010.
ההשראה היא מהלוגו של „אנרכיסטים נגד גדרות”, וזה הזמן לספר סיפור:
פעם פעם, לפני יותר מעשור (למיטב זכרוני זה היה באיזו פעילות במרכז הקהילתי של זנגביל זצוק״ל), ראיתי את אחת החולצות הכי שנונות ever: כיתוב „א. נ. גדרות” עם סמל של קאטר.
לכאורה לצופה מהצד זאת סתם חולצה רגילה שהדפיסו עליה לוגו של חברה שעוסקת בגדרות, אבל ליודעות הח״ן יש ביצת פסחא מגניבה במיוחד: זאת היתה חולצה של „אנרכיסטים נגד גדרות”, ו„א. נ.” זה לא ראשי תיבות של השם של הבעלים או משהו, אלא „אנרכיסטים נגד” 🤭.
תמונה להמחשה איך משתמשות·ים בקאטר.
עמוד 6
- הרקע בעמוד הזה והבא מציג את סמלים מקובלים לסימון שני המגדרים הנפוצים: 🚺 לנשים ו־🚹 לגברים, אך בתוך הצללית המונוכרומית יש קווים שמסמנים בכל סמל מאפיינים שמשוייכים למגדר ה„נגדי”: ליפסטיק ושמלה, שפם וחליפה, בהתאמה.
בתמונה המקורית היה גם כיתוב: Sometimes you have to read between the lines.
- הסמלים 🚺 ו־🚹 מופיעים גם לצד החוליה הרביעית: בדומה ליחס שבין הגרפיקה שלצד החוליה הראשונה („נתון מין”) מול השניה („אחד (או נקבה או זכר)”) גם כאן יש הפרדה של הרעיון הכללי („מגדר”, בחוליה 3) להכרח להיות באופציה אחת ויחידה מבין שתיים („אחד (או אשה או גבר)”, בחוליה 4), שמתבטא בשתי אפשרויות גרפיות שהן פירוק של הסימן הקודם.
- כלי האוכל הם, מימין לשמאל: מזלג, כף, כַּפְלֵג ומקלות אכילה.
הנמשל די ברור לדעתי, אבל אבהיר למקרה שתהיה בזה תועלת: הכף והמזלג מייצגים את שני המגדרים הבינאריים המקובלים, והם נמצאים בתוך שני ריבועים נפרדים וסגורים.
הכפלג נמצא מחוץ לדיכוטומיה ומייצג כל מגדר שנמצא איפשהו בין השניים או משלב מאפיינים שלהם באופן לא בינארי.
מקלות האכילה אומרים „לעזאזל עם החלוקות המטופשות שלכן·ם!”.
המטאפורה של כפלג (spork באנגלית) למגדרים לא־בינאריים היא לא דבר שהמצאתי אלא די נפוץ, כמו שאפשר לראות לדוגמה באילוסטרציה בטקסט הזה על שירותים חופשיים ממגדור.
הידעת? יש בוויקיפדיה באנגלית דף על כלי אוכל משולבים.
שיעורי בית: עצרו וחשבו על איזה רעיון מוזר זה לחלק תאי שירותים לפי מגדר או מין או צבע עור.
- במתמטיקה סימן שוויון עם שלושה קווים (≡) מסמן יחס שקילות או זהות.
עמוד 7
- הסמל של המגנט והלב מתאר באופן אלגנטי משיכה.
אולי הלב היה מתאים יותר לסימון משיכה רומנטית, אבל זה נראה לי מספיק קרוב ומספיק טוב להשתמש בדימוי הזה.
בהתחלה חשבתי להשתמש באייקון של נשיכת שפתיים א־לה רוקי, אבל הוא הרבה פחות מוצלח מזה החמוד הנוכחי 😊.
כל הפרטים הקטנים האלה בטקסט ובגרפיקה ובסידור של הכל ביחד זה חלק ממה שהיה כיף עבורי בליצור את הפנזין הזה.
עמוד 8
- הטבעת השחורה היא כמסתבר סמל א־מיני.
אני כותבת „כמסתבר” כי אני לא א־מינית (הו… ממש לא…), אז בתור מי שלא חלק מהקהילה הזאת אני נסמכת על דברים שכתובים באינטרנט.
- לצד חוליה 7 מופיע אייקון של חד־אופן.
יש כמה רבדים שיוצרים שילוב נחמד בעיני:
- הגלגל האחד (מילולית: חד+אופן) מייצג כאן את המשיכה לא·נשים ממגדר אחד.
זה הפשט.
- בנוסף, האייקון הזה נראה כמו סמל אקראי של מגדר מאוד קווירי וספציפי.
ב־♀ ו־♂ נתקלנו כבר, אבל יש נוספים כמו ⚦, ⚨, ⚩, ⚲, ⚧, ⚬ ואחרים.
- בנוסף₂, זה מתכתב עם האופניים של הדג שבצד השני של הכפולה.
על זה נדבר עוד מעט.
- אני מאוד אוהבת את המינימליזם של האייקון של המחק לצד המילים מחיקה ביסקסואלית: כמה מעט צריך כדי להביע משהו (מחק במקרה דנן) שלכאורה לא כזה פשוט להביע (נסו בעצמכן·ם לצייר מחק במינימום קווים).
באופן כללי, אוסף האייקונים שממנו הוא לקוח הוא יצירת מופת לטעמי.
עמוד 9
- הרקע הוא איור של המימרא הפמיניסטית הנודעה „אשה בלי גבר היא כמו דג בלי אופניים”, שלפי ויקימילון נטבעה על ידי אירינה דאן בשנת 1970, בהתבסס על משפט שקראה, שאומר „אדם בלי אמונה הוא כמו דג בלי אופניים” ונטבע על ידי צ׳רלס ס. הריס (בתור דתל״שית פמיניסטית אני מסכימה עם שני המשפטים…).
הקשר לתוכן העמוד מובן מאליו.
- „שידע כל העולם, אני אוהבת גם וגם!”.
יש אולי שחיקה במילה „מעצים”, אבל עבורי זה היה באמת מאוד מעצים לצעוק לא פעם ולא פעמיים את הסיסמה הזאת בקולי קולות במצעדי גאווה ביחד עם עוד המון א·נשים.
אי אפשר להמעיט בחשיבות של לא להיות לבד אל מול המכבש המונוטוני של ההגמוניה.
אקדים את המאוחר ואפנה לשרשור בפדיוורס עם שלל סיסמאות הצטלבותיות (ר׳ עמ׳ 15) מהממות אש מהגוש הרדיקלי במצעד הגאווה בירושלים.
- הסמל ⚤ הוא סמל הטרוסקסואלי: שני סמלי מגדר/מין „מנוגדים” שלובים.
יש ביוניקוד גם את הסימנים ⚢ ו־⚣, אבל אין סימנים בי־ או פאנסקסואליים.
הידעת? יש ביוניקוד את דגל הקשת (🏳️🌈) והדגל הטרנסי (🏳️⚧️), אבל אין דגל ביסי או דגלים גאים אחרים.
אני לא אומרת שצריך ללכת 100% MOGAI (הסרטון זמין גם בנבולה) ולתת קודים לכל דגל וסמל שבקושי נמצאים בשימוש, אבל המרחק בין זה לבין המצב שיש כיום גדול מאוד.
- הסמל שלצד החוליה „שממומשת בקשר” הוא שתי ידיים שלובות שיוצרות לב.
זה אלגנטי.
- הטבעת הלבנה היא כמסתבר סמל א־רומנטי, עם אותה הכוכבית שממקודם.
עמוד 10
- הרקע הוא המבנה המולקולרי של אוקסיטוצין, המכונה באופן פופולרי „הורמון האהבה”.
זה השילוב המתבקש בדף שעוסק גם באהבה וגם במולקולות.
לא אתפלא אם איפשהו יש פוליקולה כזאת מורכבת…
- הסמל עם החץ שעובר בשני הלבבות הוא וריאנט על הסמל של הלב עם החץ בתוכו (💘), שמהווה סמל כללי לאהבה והתאהבות ומרפרר כמובן למיתוס של קופידון.
למה שני לבבות? כי ניסיתי למצוא דרך להביע את הרעיון של אהבה בין שני א·נשים (בלבד), אז במקום לב אחד שנותן את המושג הכללי של אהבה כאן יש שניים, של 2 א·נשים מסויימות·ים.
עמוד 11
-
the One.
אנצל את הבמה לדיון קצרצר בשתי סדרות, שרחוק מלהיות ממצה:
-
בסדרה האלמותית „באפי קוטלת הערפדים” הרעיון של „האחת הנבחרת” מניע חלקים משמעותיים בעלילה.
מצד אחד הסדרה כן מקבלת את התבנית של גיבורת־העל, אבל באופן מאוד באפיי היא משחקת עם הרעיון הזה באופן מעניין בעונות השונות: שאלת ההתנגשות בין הייעוד ה„קוסמי” לבין באפי סאמרז כאדם, מה קורה כאשר האחת הנבחרת הן בעצם שתיים או מלאנתלפים, והנושא של „she alone” — הבדידות שמובנית בלהיות גיבורת־על.
אם כבר בעניין של באפי והנושא של הפנזין, זו היתה אחת הסדרות הראשונות שהציגו מערכת יחסים לסביסית¹ ארוכה ומשמעותית (ואחת הראשונות להציג נשיקה רומנטית בין שתי נשים; אני לא מספיק בקיאה בהיסטוריה של הקולנוע כדי לומר אם זו הראשונה ממש כמו שנטען לפעמים).
זה לא דבר של מה בכך, וכמי שבילתה שנים מכוננות בסוף שנות התשעים ותחילת האלפיים הסדרה הזאת משמעותית לי.
¹ הלחם בסיסים של „לסבית” ו„ביסית” (ביסקסואלית).
הסתייגות מתבקשת: היחס להומוסקסואליות בין גברים הוא ממש טעון שיפור. חוץ מכמה נקודות שהן איפשהו בין בסדר ליפות, בגדול היחס הוא בהומור הומופובי רעיל.
אני חוששת שההבדל בין שתי דרכי ההתייחסות נובע מהחותם של ג׳וס ווידון, שהוא טיפוס בעייתי בפני עצמו, גם אם יש מה להעריך את היצירה שלו.
(אנחנו נכנסות·ים כאן עמוק למחוזות האוף־טופיק, אבל רק אוסיף שלתפיסתי יש הבדל מהותי בין טיפוסים איפיים כמו ווידון לבין אנסים כמו גיימן — שלא משנה כמה גדולה היצירה שלהם, היא נעכרת לחלוטין בחומרת המעשים שלהם — או טרנספוביות כמו רולינג — שלא משנה כמה בינונית היצירה שלהן, גם היא נעכרת לחלוטין…).
-
אני לא מומחית גדולה לענייני המטריקס, רחוק מכך, אבל שני קצוות־חוט רלוונטיים שיכול להיות שיעניין אתכן·ם להמשיך לעיין בהם:
-
פרט טריוויה: Neo זה אנגרמה של One.
-
היוצרות של סדרת הסרטים טרנסיות, וכמסתבר באופן קנוני מדובר באלגוריה טרנסית.
לא חסרים ניתוחים של תימות מגדריות בסרטים ברחבי הרשת, ואני בטוחה שתסדרו לבד עם למצוא אותם אם זה מעניין אתכן·ם.
אם מבט קווירי על תרבות פופולרית (מעמיק בהרבה מהנגיעה החטופה והשטחית כאן בנקודה הזאת) ו/או היסטוריה קווירית אלה דברים שמדברים אליך, ממליצה לנבור בגליונות של ע׳ קווירית ובפרקים של תולדות המיניות.
-
בברית נישואין.
לגבי חתונות להט״ב, ממליצה לקרוא את הפוסט הזה של יוסףה; לא עם הכל אני מסכימה, אבל זה מעניין לקרוא.
עמוד 12
- הקו המקווקו חוזר כסימן גבול, והפעם גם כסימון לגזירה.
מקווה שהקאטר יהיה לכן·ם לעזר כשתצטרכו אותו.
יש מקרים שבהם גם מספריים זה שימושי ✂️
ובאסוציאציה למילה מספרים, אם כי באופן הרבה יותר נעים והרבה פחות חד, יש מגזין בשם הזה.
עמוד 13
עמוד 14
-
בקושי אפשר לראות את זה בגודל כשזה בגובה של אות, אבל בין „במגדר עושות אנרכיה” ו„מפרקות ת׳פטריארכיה” יש סמל קטן.
זה A בתוך עיגול עם שלושה סמלי מגדר מסביב (⚧) ועוד חמישה קשקושים חמודים מסביב, שהיו יכולים להיות סמלי מגדר באותה מידה של החד־אופן מלמעלה…
הרעיון הוא כמובן להגיד „תעשו מה שבא”, גם אם הוא נופל לתוך קטיגוריות מגדריות קיימות וגם אם לא.
ההיסטוריה של הסמל הזה אצלי היא כדלהלן (יש סיכוי שהסדר של שתי הנקודות הראשונות הפוך; עבר הרבה זמן מאז…):
- שלט שהכנתי איפשהו בחלק הראשון של שנות ה־2010 מקרטון, דף וטוש לתליה על המאחורה של האופניים, עם סמל כזה וכיתוב באנגלית: Gender Anarchy [symbol] Smashes the Patriarchy.
השלט הזה זיכה אותי בחבר חמוד שראה את השלט, התלהב ממנו והתחלנו לדבר והתחברנו.
זכור לי שהוא שאל אם Gender Anarchy זאת תנועה קיימת, וקצת התבאס שלא…
שיעורי בית: להקים תנועה בשם Gender Ⓐnarchy.
- בגרסה קצת אחרת השתמשתי בסטיקווירים שהכנתי.
- גרסה מודפסת של השלט לאופניים הכנתי עבור צעדת השרמוטות 2018 בירושלים (מה שלימים נודע כ„צעדת המופקרות”).
הנה תמונה שלי מהצעדה, ומחזרתי את השלט גם במצעד הגאווה באותה השנה.
- הפוסטר בפנזין כולנו מכדור הארץ.
- כאן בפנזין הזה.
אפשר לומר שאני אוהבת את הרעיון הזה והביטוי הגרפי שלו…
עמוד 15
- אני חושבת שהאייקון של 🔄 בראש מתאים מאוד לסופר־אגו, שממלא לנו את הראש במחשבות טורדניות שמגיעות מהפנמה של ערכי החברה שחונכנו על ברכיה.
ריפיט בראש, במעגל חוזר שמזין את עצמו לבלי סוף ומפטפט לבלי קץ.
האם בהכרח כל מה שהסופר־אגו אומר לנו — האגו — הוא לא מוצדק?
ודאי שלא!
הרבה מאוד כן מוצדק, אבל טבע המחשבות האלה (שבהקשר הזה סיכמתי כ„מה יגידו השכנות·ים?”) הוא שהן לא קשובות לחשיבה ביקורתית, לשאלת שאלות ולבחירה חופשית מפוכחת — ולכן קשה לברור מתוכן את המוצדקות והבלתי־מוצדקות.
קשה, אבל זאת אחריות שלנו כא·נשים שמשתדלות לחשוב באופן עצמאי ולבחור באופן עצמאי ולא לשחות עם הזרם כמו דג מת לעשות עבודה פנימית מול הקושי הזה.
- הרקע הוא הלוגו של „אוכל במקום פצצות”, שהיא תנועה מדהימה שפועלת נגד הדיכוי ההצטלבותי באופן הצטלבותי: פציפיזם, צדק חלוקתי, טבעונות, סביבה, אנטי־קפיטליזם ופעולה ישירה — הכל שלוב הדוקות.
פעם הייתי חלק מנסיון להקים קבוצה כזאת ביחד עם כמה חברות·ים, נסיון שלצערי לא יצא לפועל אבל כן היה נחמד…
נכון למרץ 2026 יש קבוצה פעילה בחיפה, בירושלים יש את מצילות המזון ואת משלוחי הסיוע לקהילות פלסטיניות שנמצאות תחת אלימות ישירה במדים ושלא במדים, ובתל אביב יש את תרבות של סולידריות.
בכל מקרה, הבחירה בלוגו של „אוכל במקום פצצות” היא לא רק כי זאת תנועה הצטלבותית שאני אוהבת במיוחד, אלא גם בגלל שהלוגו כולל ירק שורש… 🥕
- האייקון בסוף העמוד הוא דיאגרמת ון של חיתוך של שתי קבוצות, כלומר החלק המשותף לשתיהן.
עמוד 16
- הרקע הזה הוא אחד החביבים עלי, כי הוא גם מתאים לתוכן (כתוב „זה הכי סבבה ביקום להשתנות”, וברקע שלבים של גלגול של פרת משה רבנו) וגם מתכתב עם הלוגו של הוצאת פוּשִׁישִׁית שנמצא בצד שמאל למטה: באיור המקורי מופיע השלב הבוגר, אבל כאן בחרתי לא לכלול אותו ברקע ואת מקומו ממלא הלוגו בחזית, באופן ששובר את הדיכוטומיה של רקע וחזית (אם תרצו, ערעור קווירי).
למה חיפושית פושישית 🐞? הנה הסבר, ובהקשר הנוכחי אפשר אם נרצה להוסיף פרשנות טרנסית.
- החילזון נוסף כי קול המון כקול שדי, ובכלל בלי חיות איך אפשר לחיות? (מה יש לנו כאן? א·נשים, אלות·ים, דגים, חיפושיות ושבלולים).
למה חילזון?
גם כי זאת חיה מגניבה במיוחד, וגם בהקשר הנוכחי כי שבלולי יבשה הם הרמאפרודיטים: יש להם גם תאי רבייה נקביים וגם תאי רבייה זכריים, שמועברים הדדית בהזדווגות (שהיא מעניינת כשלעצמה, ושונה מזו שלנו).
למה סוסון ים?
גם כי זאת חיה מגניבה מיוחד (גם סוס וגם דג!), וגם בהקשר הנוכחי כי הזכר הוא שמתעבר.
לא מצאתי מקום מתאים להכניס סוסון ים, אבל אולי יהיה מעניין ליצור פנזין על חיות עם תכונות מעניינות בכל מה שקשור למין ורבייה, לרבות שושנונים ותוכינונים.
שם זמני: „שלא כדרך הטבע”.
- ושואפת להִדּמוּת.
הידעת? במילה „הִדּמוּת” יש הדמות.
ממליצה לקרוא את הפוסט הזה של יוסףה ולהאזין לשיר הזה של בנות חשך.
- המילים „ככה אנחנו, ככה אנחנו רוצות·ים להיות, ואין לנו סיבה להצטדק!” מהדהדות במבנה ובתוכן את הסיסמה המפורסמת „We're here! We're Queer! Get used to it!”.
.jpg){kind=link}
_20228_(23452677360).jpg){kind=link}
.svg){kind=link}
.png){kind=link}
